איך נתמודד עם בכי של הילד חשוב להציב גבולות באופן יעל ומקדם. אך חשוב שנהייה גם עקביים . חשוב שתהייה לנו עמדה אחידה עם בן הזוג .
כשיש אי הסכמות כדאי ומומלץ לשבת לדבר עליהם . מול הילדים לא נתווכח על דרך החינוך של הקטנטנים.
בוקר, צלחנו את התארגנויות הבוקר. מגיעים לגן ומתחיל בכי קורע לב בבואנו להיפרד. מוכר? קניון/סופר, לוקחים אתנו את הפעוט. (או כי אין לנו ברירה או כי החלטנו שזה יופי של זמן איכות יחד). הוא/היא רוצים משהו ואנחנו מסרבים. נשכב על הרצפה או מתפתל בעגלה תוך שהוא צורח מה עושים? איך נתמודד עם בכי של הילד?
ילד לומד להביע את רצונותיו ולעמוד על שלו מגיל צעיר. זה דבר נפלא. על מנת שהוא יעשה זאת באופן שיקדם אותו מחד ולא יוציא אותנו מדעתנו מאידך. עלינו להציב גבולות באהבה. גבולות שומרים עלינו הן בהיותנו ילדים, הן כמתבגרים והן כמבוגרים. כל אחד צריך גבולות.
זה מאפשר לנו תנועה זורמת בחיים. ידיעת התוצאה מעניקה ודאות ומכאן – מרגיעה ומאפשרת בחירה מתוך אפשרויות נתונות. מה הכוונה? תחשבו רגע, כמבוגרים: אם, למשל, לא היינו יודעים מראש מה "המחיר" של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה והיה עוצר אותנו שוטר. פעם אחת הוא היה נותן לנו קנס, פעם אחרת נזיפה, פעם אחרי מחייך בהבנה, איך היינו מרגישים? מבולבלים, דרוכים ומתוחים.:
כמו כל מטרה בחיים: על מנת שנעמוד בה, עלינו להיות עקביים ונחושים אחרת לא נצליח ליישמה. ככלל, חשוב להשקיע מחשבה מקדימה. הצבת גבולות באופן אימפולסיבי, בשליפה מהמותן בשעת מצוקה – דינה להיכשל. אז איך נתמודד עם הבכי של הילד?
שלב ראשון: להחליט מראש עם עצמנו (רצוי שבן/בת הזוג יהיו שותפים, כמובן, אך בהחלט אפשרי שלכל אחד מההורים יהיו הגבולות שלו. הילדים יקלטו את זה מהר מאד וינהגו בהתאם. אתייחס לזה בהמשך) מהו הגבול אותו אנחנו רוצים להציב, האם הוא הגיוני והאם הוא בר יישום (מותאם לגילו של הילד).
שלב שני: לעדכן בקצרה את הילד מה החלטתנו (חשוב לעשות את זה בזמן רגוע ובקצרה. זהו צעד מכבד ויאפשר לילד תכנון איך לבחור להתנהג ברגע האמת ומה יקרה במידה ולא). זוכרים? ידיעה מראש מקלה ומאפשרת בחירה.
שלב שלישי: יישום. בשלב זה פועלים בלי לדבר ולהזכיר את השיחה שערכנו. כולנו לומדים ממעשים ופחות מדיבורים…בואו ניקח דוגמא: בנך בן השלוש בוכה בכל פעם שהולכים לסופר ואת לא קונה לו את מה שרצה. החלטת לשים גבול (שלב ראשון). יום לפני שאתם הולכים, את מוצאת זמן רגוע ואומרת לו כך: החלטתי שכשאנחנו הולכים לסופר, אתה תוכל לבחור ממתק אחד ואם תרצה, תוכל לאכול אותו ישר. אם תרצה ממתק נוסף ,תוכל לבחור אותו בפעם הבאה שנלך לסופר.
במידה ותבכה/תצעק/תשכב על הרצפה/תכעס ((חשוב לומר "במידה" ולא "כשתבכה" וכו', כי אנחנו לא רוצים לתת לו את ההרגשה שברור לנו איך יגיב, אלא לתת לו אפשרות לבחור איך יגיב ולמנות את כל אפשרויות התגובה שנראות לכן בהקשר אליו ) – לא אגיב ולא אתייחס (חשוב לומר זאת מראש על מנת שהילד לא יחווה את זה כדחיה ברגע האמת). זהו! לא להרבות במילים! (שלב שני).
הולכים לסופר, הילד בחר ממתק והתענג עליו ועכשיו רוצה עוד. את אומרת כך: אני שמחה שהיה לך טעים. בפעם הבאה שנבוא לסופר תוכל לבחור ממתק אחר. ז ה ו ! במידה והילד מתחיל לבכות וכו', את לא עונה, לא מתייחסת לבכי, לא אומרת לו משהו כמו: "זוכר שדברנו ואמרנו רק ממתק אחד" וכו' ולא מתעצבנת (כן…אני יודעת כמה זה קשה…).
מה כן? את עוזרת לו להבין מה קורה לו עכשיו: "אני רואה/שומעת (לא יודעת…את לא יודעת…רק מניחה…) שאתה עצוב/כועס/מאוכזב". זה נקרא לשיים – naming (את עוזרת לו באותו הרגע ללמוד לזהות ולתת שם לרגשותיו). אם את מסוגלת חבקי אותו/לטפי/נשקי/הצמידי אלייך כמה פעמים עד שיירגע. שוב, מבלי לומר מילה! (שלב שלישי).
מה הילד למד? אחד, שכשאימא אומרת משהו, היא עומדת בו. זה יעניק לו תחושת ביטחון שיש על מי לסמוך (אנחנו סומכים על מי ששקול ועומד מאחורי דבריו). שתיים, שזה שאימא לא מרשה לא אומר שהיא לא אוהבת (בגלל זה חשוב להישאר מאופקים למרות הקושי הרב).
אחרי שהבנו איך נתמודד על בכי של הילד נסכם: גבולות מאפשרים שגרה רגועה ובטוחה לכולנו. חשוב שיהיה מאחוריהם הגיון, שיתקבלו לאחר מחשבה שקולה ,שיהיו ישימים ומותאמים לגילו של הילד, לתווך אותם בקצרה לילד בשעת רגיעה וברגע האמת לפעול, בלי לדבר ולנהוג בעקביות. סביר להניח שבהתחלה הילד ינהג כפי שהוא רגיל ויצפה לתגובה הרגילה. לאט לאט, כשהוא יחווה שינוי עקבי בתגובת ההורה ויראה שההורה עומד במילתו, סביר להניח שהוא ישנה את התנהגותו, כיוון שהיא כבר לא תהיה כדאית לו.
אפרת אורן
עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות
מדריכה הורים וציוותי חינוך עפ"י הגישה האדלריאנית
052-2458540
אל תפספסי את הכתבות וההטבות הכי שוות!
© 2023 צעדים ראשונים
power by Nuevo Digital
.